header

The way to a man's soul goes thru the stomach…

Monday, July 23, 2018

The way to a man's soul goes thru the stomach…
On the Mitzva of eating on Erev Yom Kippur

1. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פא/ב
תָּנָא לֵיהּ חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתִּי, כְּתִיב, (ויקרא כג) "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב", וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין? וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי ִׂ

Do we afflict ourselves (i.e., fast) on the ninth (of Tishrei)? We fast on the tenth! However, the verse is telling you that if one eats and drinks on the ninth, it is as if he fasted on the ninth and tenth

רש"י - כל דמפיש באכילה ושתיה טפי עדיף

2. תוספות ראש השנה דף ט/ב
כאילו התענה תשיעי ועשירי - כלומר כמו שצוהו הקב"ה להתענות והתענה אבל השתא ודאי אסור להתענות כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (ד' סח:) מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי ...

3. משנה ברורה סימן תרד ס"ק א
מצוה לאכול וכו' -...וקבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בעיו"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו שאינו דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא אילו כתב בט' לחודש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י אכילה ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית [ב] כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי [ג] ויש לאדם למעט בלימודו בעיה"כ כדי לאכול ולשתות:

4. הקדמת המאירי על ספר בית הבחירה
והוא שאחר שאכילתו בתשיעי אינה מכוונת לעצמה רק לכונה שיוכל להתענות יפה בעשירי הרי הוא כמתענה בעת אכילתו והוא ענין אמרם ז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים כלומר גם כשתעשה המעשים ההמוניים תהיה כונתך בהם היותם כלים למעשים השכליים.

5. ספר אליהו רבה או"ח - סימן תרד סק"א
...וכנסת הגדולה כתב בדרך צחות שמעתי כאילו התענה תשיעי שהוא תשעה באב, ועשירי שהוא יום כיפור, עד כאן... ובשבלי הלקט כתב שמפני שאוכל יפה בערב יום כיפור וביום כיפור מתענה קשה לו עינוי יותר

6. ספר תפארת שלמה - מועדים - לשבת שובה
ובימי הרצון עשרת ימי התשובה הם המעלים כל המעשים אשר נעשו בכל השנה וגם המצות שנעשו בלי חיות גם המה יש להם עלי' לרצון למעלה ע"י התשובה ולקבל עליו עול מלכות שמים באמת ובאהבה בימים האלה הנזכרים ונעשים. וזהו הפי' ספרי החיים וספרי המתים פתוחים לפניו. כמ"ש בשם הבעש"ט ז"ל אם האדם זוכה להתפלל פעם אחת כראוי יכול להעלות גם כל התפלות הפסולים אשר נשארו למטה זה כמה שנים גם המה יחדו יהיו תמים ויעלו לרצון למעלה. וז"ש (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ד'. פי' גם כל הדיבורים מכל השנה שדבר דברים בטילים וכדומה גם הם יתוקנו ע"י התשובה. ולזה יש לומר ג"כ מה שצותה התורה לאכול בתשיעי כדי להעלות גם כל האכילות מכל השנה אשר היו בלתי כוונה הרצויה רק להנאת הגוף.

7. משנה מסכת תענית פרק ד
(ח) אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.
Rabbi Shimon ben Gamliel says, "There were never happier days for the Jews like the fifteen of Av and Yom Kippur for on those days the daughters of Jerusalem would go out wearing borrowed white clothing so that they should not embarrass those who did not own such. These dresses required immersion in a mikvah. The daughters of Jerusalem would go and dance in the vineyards and say, 'young man, lift up your eyes and see what you choose. Do not look for beauty, look for family as it is stated in Proverbs (31) 'grace is deceitful and beauty is vain, a woman that is G-d fearing is to be praised'"…

8. תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב
בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות


9. ספר שערי תשובה - שער רביעי אות ח
....כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצוות, כמו שנאמר (דברי הימים א כט, יז): "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך", ונאמר (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים:

10. ספר מאור עינים - פרשת האזינו
...מפני שיום הכפורים הוא בחי' עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה וצריך הכנה לתענוג הגדול ההוא שיוכלו לקבלו הוא ערב יום כיפור בסוד אכילה היא הכנה וכלי לקבל התענוג: והוא בסוד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד, י"א) שהיו נהנים מזיו השכינה על ידי ויאכלו וישתו. ונמצא שצריך כלי לתקן תחלה כדי שיוכלו אחר כך להכנס לפנים לתענוג הגדול ולכן שניהם כאחד טובים וחשובים

11. ספר מאור ושמש - הפטרת שבת שובה ד"ה כל
ודברי רש"י ז"ל צריכים ביאור שזה אינו מבואר לכאורה מלשון הגמרא מאיזה טעם יהיה עדיף דוקא לאכול הרבה... אמנם יראה לומר על פי מה שאמרו חז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה...וכן בכל הדברים התחתונים יש בהם פנימיות וחיצוניות, והחיצוניות הם כלים לקבל הפנימיות, וכל מה שהכלי יותר גדול יותר יכנוס בתוכו. ומפני זה היה מן הצורך שיהיה הנביא בעל קומה בכדי שיהיה הכלי יותר גדול שיכנס בו יותר פנימיות וקדושה. והנה בערב יום כפור הזמן להמשיך החיצוניות והכלים לעשות להם בית קיבול, וביום הכפורים אנו ממשיכין הפנימיות ... ועל כן מצוה לאכול ערב יום כפורים בכדי שנעשה הכנה לקבל הפנימיות ביום הכפורים. וזה ביאור רש"י ז"ל דמפיש באכילה טפי עדיף, פירוש שעל ידי האכילה הוא מוסיף לקבל הפנימיות.

12. שפת אמת דברים - ליום כפור - שנת תר"מ
ובאמת יו"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. ועוה"ז הוא בפרוזדור בפני עוה"ב ר"ל שעוה"ז הוא הכנה לעוה"ב. וגשמיות עוה"ז הוא כסוי ולבוש לעוה"ב. וצריכין להראות כי כוונת כל אכילה ושתי' רק להיות הכנה ופרוזדור לעוה"ב שאין בו אכילה כו'. וזה כוונת אכילת עיו"כ כנ"ל. ובאמת זו מדריגת יתרון בעל תשובה לצדיק גמור. כענין הפרש בני אדם למלאכי עליון כי המלאכים הם בעולם העליון. ובנ"י זוכין לשוב לעוה"ב מן העוה"ז. וזה היתרון שלהם.

13. ספר שמות פרק כד
(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:

14. ספר שמות פרק לב
(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:

15. ספר דברים פרק ח
(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: (ג) וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם

16. ספר פרי צדיק לערב יום הכפורים - אות א
ומטעם זה נסדר ביומא בפרק יום הכפורים מענין המן שאין זה בסתם רק שבכל מקום יש בו שייכות להענין ...וכן ענין אגדת המן בפרק יום הכפורים שהמן היה לחם מן השמים וזהו מה שאמרו לחם שמלאכי השרת אוכלין ...והיינו שבאמת המן היה מזון רוחני בבחינת לכו לחמו בלחמי רק כשירד לעולם הזה נעשה מזון גשמי. וביום הכפורים הוא המזונות הרוחני מהמן קודם שנתגשם. ובערב יום הכפורים האכילה ושתיה הוא בבחינת מן אחר שנתגשם וירד לעולם הזה:

17. ספר השל"ה הקדוש - מסכת יומא - תורה אור ב
והנה יום הכפורים עצמו אין בו אכילה, מפני שצריך לענות הגוף ולהחזיק הרוחני שהוא הנפש והרוח והנשמה, ומזון יום הכפורים הוא מזון העולם הבא. לכך צריך לענות הנפש הבהמית הזאת, ולהגביר הנפש הרוחני משפע עולם הבא, ומטעם זה מזון יום הכפורים הוא להיות נהנין מזיו השכינה.

18. תיקוני זהר דף נז/ב
פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג, ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל, בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא:

אכילת עיו"כ- סכום
שאלות :
• זהו יום שיש בו מצות אכילה מדאורייתא – (מג"א, משנ"ב)
• מדוע עדיף לאכול מאשר ללמוד תורה?
• מדוע האכילה נחשבת עינוי ביום זה ?
• רש"י – יש ענין להרבות ולאכול ככל שניתן – מאימתי אנו מוצאין הדרכות כאלו ?
• תוס' – זהו אחד משלשת הימים השמחים ביותר !!!
o שבועות = יוה"כ = פורים !!!

וורטים
מאירי, טור – האכילה היא לשם מצוה – לשם העינוי.
תפארת שלמה – מעלים את האכילות של כל השנה, כפי שביום הכיפורים מעלים את הדיבורים של
כל השנה.
א"ר – זהו חלק מהעינוי – האכילה מקשה את התענית.

הקדמה
9-10. יוה"כ – יום של שמחה – חוויה חיובית.
6. האכילה = סעודת המצוה – טכנית א"א לקיים סעודה ביוה"כ ולכן מקיימים לפני כן.

מהלך א' – כלי לקבל רוחניות
יוה"כ – נפש - הוא מעין עוה"ב – אין בו לא אכילה ולא שתיה. כולנו כמלאכים.
עיו"כ - גוף - הוא פרוזדור לעוה"ב. אוכלים ושותים.

11-13

14. זהו התיקון לחטא העגל. – אוכלים ושותים ורואים את הקב"ה.
עדיין – למה האכילה נקראת עינוי ?

מהלך ב' – אכילת המן = אכילת עינוי

15. מצינו אכילה שנקראת אכילת רעבון .

עיי"ש בשל"ה בסופו

ר' צדוק - אכילת עיו"כ – נפש- אכילה רוחנית בלבד.

לכן יש עינוי לגוף גם בעיו"כ.

מהלך ג' – אכילת עיו"כ נצחית (הכל הפוך)
עיו"כ – הנאה - אכילה נצחית
יו"כ – הנאה שלא נגמרת מאכילת עיו"כ

16. לכן יוה"כ יתהפך מעינוי לעונג – התורה לא תשתנה , אנחנו נשתנה ונהיה נצחיים. כל הנאה לא תגמר לעולם.

במימד הזה העינוי של יוה"כ הוא כולו הנאה !!!

גם ערב פסח נקרא בארבעה עשר בערב (ולא בתאריך חמשה עשר) כיוון שזהו יום שיש בו מצוות אכילה שהיא רעבון.

"ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" – על מצוות האכילה בערב יום כיפור

ביום הכפורים מצווים אנו לענות את נפשותינו. באופן תמוה, מצווה התורה כי העינוי יתחיל כבר בערב יום הכפורים, בתשעה לחודש תשרי: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" (ויקרא כ"ג, ל"ב).

על ציווי תמוה זה מקשה המדרש: "וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין? וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי " (יומא פ"א:).

מדברי המדרש עולה, כי מצוות האכילה והשתיה שבערב יום הכפורים היא העינוי, כך שמי שמקפיד על אכילה ושתיה בתשעה לחודש תשרי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ביום זה.

ואכן, רבים מהפוסקים סוברים, כי מצוות האכילה שבערב יום הכפורים מדאורייתא היא, וכדברי בעל המשנה ברורה (סימן תר"ד ס"ק א'): "וקבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בעיו"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו". זאת ועוד, מצויין במשנה ברורה, כי האכילה והשתיה שבערב יום הכפורים חשובים כל כך עד כי ראוי למעט בלימוד תורה כדי לפנות זמן לאכילה, ובלשונו: "ויש לאדם למעט בלימודו בעיה"כ כדי לאכול ולשתות" (שם, ס"ק ג').

מה פשר הדגש על האכילה והשתיה ביום זה?

בתורת החסידות מבואר, כי על מנת לשמר את חוויית ההתעלות הרוחנית שביום הכפורים אף במשך יתר ימות השנה צריכים אנו כלי קיבול לקדושה. ההשגות האלקיות להן אנו זוכים ביום זה צריכות להיות יצוקות בשגרת חיינו וגלומות בהווייתנו. בעולמנו אין אנו מצווים להתנהג כמלאכים הפרושים כליל מהאנושות, כי אם כבני אנוש, המחדירים קדושה לשגרת היום יום.

זהו בדיוק תפקידו של ערב יום הכפורים. חוויית האכילה והשתיה הגשמית לכאורה משמשת כתשתית פיזית, אשר לתוכה תתמזג קדושת יום הכפורים. על מנת שיום הכפורים לא יונצח כיום של פרישה וניתוק מהעולם, אנו קושרים את קדושת יום חשוב זה בהוויית העולם על ידי אכילה ושתיה בערבו, כפי שמסביר בעל המאור ושמש: " וכן בכל הדברים התחתונים יש בהם פנימיות וחיצוניות, והחיצוניות הם כלים לקבל הפנימיות, וכל מה שהכלי יותר גדול יותר יכנוס בתוכו ... והנה בערב יום כפור הזמן להמשיך החיצוניות והכלים לעשות להם בית קיבול, וביום הכפורים אנו ממשיכין הפנימיות ... ועל כן מצוה לאכול ערב יום כפורים בכדי שנעשה הכנה לקבל הפנימיות ביום הכפורים" (הפטרת שבת תשובה, ד"ה – כל).

במובן זה, גורס בעל המאור עיניים, כי ערב יום הכפורים נועד להנציח את זכר מעמד הר סיני. לאחר המעמד הפלאי, בסוף פרשת משפטים, מתאר הכתוב את חזיונם של גדולי האומה את האלקים. באופן מפתיע, מייד לאחר חיזיון זה, נאמר כי אותם גדולים שראו פני אלו-ה – בחרו לעסוק באכילה ובשתיה: "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ"(שמות כ"ד, י"א).

פסוק זה מעורר השתאות – וכי לא מצאו להם גדולי ישראל דרך ראויה יותר לציין את המעמד הנשגב לו זכו זולת על ידי פעולה ארצית של אכילה ושתיה?

הרמב"ן מפרש פסוק זה, כאילו התעקשותם של גדולי ישראל לאכול ולשתות דווקא במעמד קדוש זה נועדה להחדיר ביטוי של שמחה אנושית לחוויה השמימית אותה חוו, ובלשונו: "כבר במקום מוטעם וישתו שעשו שמחה ויום טוב כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" (הרמב"ן, שמות כ"ד, י"א)

על מנת שהתורה שניתנה זה הרגע תהיה מחוברת לעולם, עלינו לחגוג את נתינתה כדרך בני אנוש – ככלי לקבלת קדושה.

ברוח זו מסביר בעל המאור עיניים את מהותו של ערב יום הכפורים: "מפני שיום הכפורים הוא בחי' עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה וצריך הכנה לתענוג הגדול ההוא שיוכלו לקבלו הוא ערב יום כיפור בסוד אכילה היא הכנה וכלי לקבל התענוג: והוא בסוד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד, י"א) שהיו נהנים מזיו השכינה על ידי ויאכלו וישתו. ונמצא שצריך כלי לתקן תחלה כדי שיוכלו אחר כך להכנס לפנים לתענוג הגדול ולכן שניהם כאחד טובים וחשובים".

נמצאנו למדים, כי ערב יום הכפורים שלוב ביום הכפורים, ונועד להעניק מימד מעשי ואנושי לחוויה הרוחנית העצומה שביום זה, על מנת שזכר היום הקדוש ילוונו לאורך כל ימי השנה השגרתיים והארציים – ויה"ר שנזכה.